1וכולן, כל הפסולים לעבודת כהונה, שקיבלו את הדם במחשבה להקריבו חוץ לזמנו וחוץ למקומו, אם יש עדיין דם הנפש בבהמה — יחזור הכהן הכשר ויקבל ויזרוק את הדם על המזבח.2קיבל הכשר את הדם בכלי כדין, ונתן את הכלי לפסול — יחזיר הפסול לכשר. כיוצא בדבר, קיבל הכשר בימינו ונתן אחר כך את הכלי ליד שמאלו ועבודה היא בימין דווקא — יחזיר לימינו. וכן קיבל בכלי קדש ונתן לכלי חול — יחזיר לכלי קדש. נשפך הדם מן הכלי שקיבל בו על הרצפה ואספו — כשר.3נתנו זרקו הפסול את הדם על גבי הכבש, או על קיר המזבח שלא כנגד היסוד כלומר, במקום שאין שם יסוד, נתן את הדמים הניתנין למטה מחצי המזבח, כגון דם עולה, למעלן, ואת הניתנין למעלן כגון דם חטאת למטה, ואת הניתנין בפנים בהיכל, כגון דם פר ושעיר של יום הכיפורים, נתן בחוץ על מזבח העולה, ואת הניתנין בחוץ נתן בפנים, אם יש דם הנפש עדיין — יחזור הכשר ויקבל.4א גמרא מלשון המשנה שנאמר בה "כל הפסולים ששחטו" בלשון עבר, מדייקים: בדיעבד — אין כן השחיטה כשירה, לכתחלה — לא.5ורמינהו ומשליכים, מראים סתירה ממה ששנינו במדרש ההלכה: נאמר בקרבן עולה "ושחט את בן הבקר" ויקרא א, ה, ולא נאמר "ושחט הכהן", לומר ששחיטה בזר כשרה, וכפי ששנינו במשנתנו שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים ובעבדים ובטמאים, ואפילו בקדשי קדשים. ויש לשאול: או נאמר כי "ושחט" האמור בכתוב אינו אלא בכהנים?6על כך יש להשיב: אמרת אומר אתה: וכי מאין באתה? מהיכן אתה בא לסברה זו, שכהן הוא? מכלל שנאמר לאהרן הכהן: "ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנתכם לכל דבר המזבח" במדבר יח, ז.7יכול אף בשחיטה הדין כן? תלמוד לומר: "ושחט את בן הבקר לפני ה'", ומיד אחר כך: "והקריבו בני אהרן" ויקרא א, ה, לומר שדווקא מקבלה ואילך מצות כהונה, לימד על השחיטה שכשרה לכתחילה בכל אדם!8ומשיבים: באמת הוא הדין שאפילו לכתחילה נמי גם כן מותר לפסולים לשחוט, ומשום דקא בעי למיתנא שרצה לשנות גם טמאים, שלכתחילה לא ישחטו, גזירה שמא יגעו בבשר ויטמאוהו, לכן תנא שנה בה לשון "ששחטו", שהיא בדיעבד.9ב ושואלים: וטמא ששחט בדיעבד שפיר דמי טוב, כשר, הוא? ורמינהו ומשליכים, מראים סתירה ממה ששנינו במדרש ההלכה: נאמרו שני ציווים ברצף אחד: "וסמך ידו על ראש העולה... ושחט" ויקרא א, ד—ה, ומשמע שמדובר באותו אדם, ללמדנו: מה סמיכה היא בטהורים, אף שחיטה בטהורים! ואומרים: דבר זה הוא מדרבנן מדברי סופרים, שאסרו לטמא לשחוט, אבל מן התורה כשר.10ושואלים: מאי שנא במה שונה סמיכה? דכתיב שנאמר בה: "לפני ה'"כלומר, בעזרה, ואין טמא נכנס לעזרה, שחיטה נמי — הכתיב גם כן הרי נאמר: "לפני ה'" ויקרא א,ד—ה, ואם כן איך יכול הטמא להיכנס ולשחוט! ומשיבים: אפשר דעביד שהוא עושה סכין ארוכה ועומד בחוץ ושחיט ושוחט בפנים.11ומקשים: סמיכה נמי גם כן אפשר דמעייל ידיה וסמיך שמכניס את ידו לפנים וסומך! ומשיבים: קסבר סבור הוא חכם זה שביאה במקצת, שמכניס רק חלק מגופו, גם כן שמה ביאה, ואסור לטמא להכניס גם חלק מגופו למקדש.12רב חסדא מתני איפכא היה שונה להיפך: "וסמך... ושחט", מה שחיטה בטהורין, אף סמיכה בטהורין. ושואלים: מאי שנא במה שונה שחיטה שממנה למדים? דכתיב שנאמר בה: "לפני ה'", ואין טמא נכנס לעזרה,13סמיכה נמי כתיב גם כן נאמר בה: "לפני ה'"! ומשיבים: מכך אי אפשר היה ללמוד שהיא בטהורים דווקא, שהרי אפשר דמעייל ידיה וסמיך שמכניס ידו וסומך. ואומרים: והרי שחיטה נמי גם כן אפשר דעביד שעושה סכין ארוכה ושחיט ושוחט!14ומשיבים: הא מני זו כשיטת מי היא? שיטת שמעון התימני היא, שהוא סבור שגם השוחט צריך להיות בעזרה. דתניא ששנויה ברייתא: נאמר "ושחט את בן הבקר לפני ה'" ויקרא א, ה ויש ללמוד מכאן שבן הבקר צריך להיות לפני ה', בעזרה, ולא השוחט לפני ה', אלא יכול לעמוד בחוץ ולשחוט בפנים. שמעון התימני אומר: מנין שיהיו ידיו של שוחט לפנים מן הנשחט? תלמוד לומר: "ושחט את בן הבקר לפני ה'", ללמד שמי ששוחט את בן הבקר יהא לפני ה'.15א ובשאלה האם ביאה במקצת של הטמא לעזרה נחשבת ביאה, אמר עולא אמר ריש לקיש: טמא שהכניס ידו לפנים — לוקה, שעבר על לאו הכתוב בתורה, שנאמר לגבי טומאת יולדת: "בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבוא" ויקרא יב, ד, מקיש משווה הכתוב בפסוק זה ביאה לנגיעה, מה נגיעה אפילו במקצת בחלק מגופו שמה נגיעה, אף ביאה במקצת שמכניס רק חלק מגופו שמה ביאה.16איתיביה הקשה לו רב הושעיא לעולא ממה ששנינו בברייתא: מצורע שחל יום שמיני שלו לטהרתו להיות בערב הפסח, וראה קרי נפלטה ממנו שכבת זרע בו ביום וטבל, והוא צריך להגיע לשער העזרה, ולהכניס בהונותיו לעזרה כדי שיזו עליהם מדם האשם, וכך יטהר ויוכל לאכול את הפסח בערב.17אמרו חכמים: אף על פי שאין טבול יום אחר של טומאת קרי נכנס למקדש, זה נכנס עד לשער העזרה, ומדוע? מוטב יבוא חיוב עשה של הקרבת קרבן פסח שיש בו כרת למי שמבטלו, וידחה עשה של שילוח הטמאים מן המחנה, שאין בו כרת.18ור' יוחנן אמר: דבר תורה אפילו איסור עשה אין בו בטבול יום להיכנס למקדש, שנאמר: "ויעמד יהושפט בקהל יהודה וירושלם בבית ה' לפני החצר החדשה" דברי הימים ב כ, ה, ושאלו: מאי מה פירוש "חצר החדשה"? אמר ר' יוחנן: שחידשו בה דברים הרבה, ואמרו: טבול יום אל יכנס למחנה לויה, משמע שמן התורה מותר לו להיכנס!19ומעתה, הקושיה על עולא: ואי אמרת ואם אתה אומר שביאה במקצת שמה ביאה, אם כן היכי מעייל ידיה איך המצורע כשהוא טבול יום מכניס את ידיו לעזרה בבהונות כדי להיטהר? והרי במקרה זה אידי ואידי זה וזה עשה שיש בו כרת הוא, שהרי טבול יום הנכנס לעזרה חייב כרת!20אמר ליה לו עולא לרב הושעיא: מטונך ממשאך כלומר, ממה שאתה בא להכביד ולהקשות עלי — משם אני מביא ראיה לשיטתי, כי שאני שונה מצורע, שהתירה לו התורה להכניס בהונותיו לעזרה כדי להיטהר, למרות שהוא מחוסר כיפורים, ולכן הואיל והותר בביאה במקצת לצרעתו הותר גם לענין קיריו. אבל מכל מקום — ביאה במקצת נחשבת ביאה.21בעקבות דברים אלה אמר רב יוסף: קסבר סבור הוא עולא שאם היו רובן של ישראל זבים בערב הפסח, ואינם מותרים לעשות את הפסח בטומאה, ונעשו טמאי מתים, ואם היה הציבור, כולו או רובו, טמא מת מותר לו להקריב פסח בטומאה, הואיל והותרו לטומאתן לענין טומאת מת — הותרו גם לזיבתן.22אמר ליה לו אביי: מי דמי האם דומים הדברים? במצורע שראה קרי, הרי הותר הטמא מתחילה, ושוב אינו נאסר בגלל טומאה אחרת. אבל הזבים הרי מתחילה נדחו מהקרבה, וכשנוספה להם טומאת מת — טומאה טומאת המת אישתראי הותרה, זיבה שכבר היתה בו לא אישתראי הותרה!23הוסיף ואמר ליה לו אביי: דלמא הכי קאמר מר כך אמר אדוני שכך צריך לתקן את הדברים: אם היו מתחילה רובן טמאי מתים ונעשו זבים, הואיל והותרו לטומאתן הותרו לזיבתן. אמר ליה לו רב יוסף: אין כן, לכך התכוונתי.24ומקשים: ואכתי לא דמי ועדיין אינו דומה לדברי עולא, שכן מצורע היתירא היתר הוא, הואיל ואישתרי אישתרי הואיל והותר הותר, אבל טומאה בהקרבת הפסח הלוא רק דחויה היא ולא היתר גמור, ולכן אפשר לומר: להא אידחאי, להא לא אידחאי לזה, לענין טומאת מת נדחתה, לזה, לענין טומאת זב לא נדחתה!25אמר ליה לו רבא: אדרבה, איפכא מסתברא גדולה מזו, ההיפך הוא המסתבר! משום שמצורע היתירא היתר הוא, שהתורה התירה לו במפורש להכניס בהונותיו כדי להיטהר, ולא הותר כן לשאר טמאים, אפשר לומר: להא אישתראי ולהא לא אישתראי לזה הותרה הכניסה, ולזה לא הותרה, ואילו טומאה דחויה הוא בטמאי מת, וכיון שנדחתה, מה לי חד דחויא דחיה אחת מה לי שתי דחיות?
